ברטנורא על משנה מעשר שני א׳:ג׳

3 הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים. מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁכָּךְ הוּא עִקַּר מִצְוַת מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִקְנוֹת מֵהֶם שְׁלָמִים, דְּיָלְפִינַן שָׁם שָׁם לִגְזֵרָה שָׁוָה מֵהַר עֵיבָל:

4 וְחַיָּה. שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהַקְרָבָה, וּקְנָאָהּ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֶאֱכֹל אוֹתָהּ בְּשַׂר תַּאֲוָה, כְּלוֹמַר חֻלִּין:

5 יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. וְאֵין צָרִיךְ לֶאֱכֹל דָּמָיו בִּירוּשָׁלַיִם:

6 יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. וְאֵין צָרִיךְ לְמָכְרוֹ וְלֶאֱכֹל דָּמָיו בִּקְדֻשַּׁת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם. וְהַנֵּי מִילֵי כְּשֶׁהַמּוֹכֵר וְהַקּוֹנֶה הֶדְיוֹטִים וְאֵין נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם אֶלָּא בַּבָּשָׂר לֶאֱכֹל וּבַיַּיִן לִשְׁתּוֹת, אֲבָל אִם אֶחָד מֵהֶם אֻמָּן לְעַבֵּד עוֹרוֹת, אוֹ יוֹצֵר חֶרֶס, דְּעַכְשָׁיו וַדַּאי נוֹתֵן עֵינָיו בָּעוֹרוֹת אוֹ בַקַּנְקַנִּין, נַעֲשָׂה כְּקוֹנֶה זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין:

7 הַתֶּמֶד. פְּסֹלֶת שֶׁל עֲנָבִים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם:

8 אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. דְּחָשִׁיב כְּמוֹ מַיִם, וַאֲנַן בָּעִינַן פְּרִי מִפְּרִי וְגִדּוּלֵי קַרְקַע:

9 נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. דְּכֵיוָן שֶׁהֶחְמִיץ חָשִׁיב אֹכֶל, וְהוּא דְרָמָא תְּלָתָא וְאַשְׁכַּח אַרְבָּעָה: